פסק-דין בתיק ת"א 5488-07

1.         התובעת אדריכלית, אוצרת אדריכלות ואומנות חוקרת, ילידת 15.10.65 נפגעה לטענתה בעת שביקרה עם בעלה ובנה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים באתר הלונה פארק בתל אביב המופעל ע"י הנתבעת 1.

            הצדדים חלוקים בנסיבות התאונה, האחריות וגובה הנזק.

נסיבות התאונה

2.         התובעת הגיעה ביום 30.10.04 סמוך לשעה 13.00 בצהריים עם בני משפחתה למתחם הנ"ל, אפשרה לבנה הקטין לשחק במקום והמתינה עם בעלה בסמוך.

3.         אין חולק כי מדובר היה במתקן תחום  ומקורה ושבו מפוזרים מזרנים וצעצועים ושעליהם יכולים הילדים ללכת, לרוץ על גבי המזרונים ולשחק איתם. עדי ההגנה תיארו את המקום כאוהל משחקים שמותאם למשחקי ילדים מגיל שנה ועד שש שנים, מורכב ממזרוני מגן  מחוברים ביניהם באמצעות סרטי הצמדה ועליהם הונחו גופים ספוגיים מצופים ביריעת שמשונית מעוצבים בצורות שונות לרבות גאומטריות כמו עיגול, חצי עיגול, ריבוע וכיוצ"ב (להלן: "הצורות הספוגיות").

4.         לגרסת התובעת לאחר שהבחינה כי בנה זקוק לה פנתה לעברו ואז לטענתה ארעה התאונה.

כאן יצוין, כי לא רק שנסיבות התאונה שנויות במחלוקת אלא שסקירת עדויות התביעה תלמד על דליית פרטים מזיכרונם של העדים באופן שגרסת התביעה הלכה והתפתחה למן הגשת התביעה ועד שלב העדויות והסיכומים.

5.         בכתב התביעה כמו גם בסיכומי ב"כ התובעת תוארה החלקת התובעת ע"ג מזרונים שלא היו מוצמדים או מחוברים לרצפה כראוי. בגרסה זו חל מפנה ראשון עת שבתצהיר הנסיבות הצהירה התובעת כי לאחר הליכה של מספר צעדים לקראת בנה, המזרון החליק תוך כדי תנועה ויחד עמו החליקה על המזרונים שלא היו מוצמדים ומצאה עצמה על הרצפה באמצע המשטח. בתצהיר עדות ראשית חל מפנה נוסף ושבו הצהירה התובעת כי בעודה עושה את צעדיה הראשונים והולכת מספר צעדים החליקה שכן המזרונים הונחו אחד על השני לא מחוברים ולא מקובעים ו/או מחוזקים לרצפה.

6.         התובעת הסבירה בחקירתה כי בנה הלך לשחק במרחק מס' מטרים ממנה, בעוד שהיא עמדה בסמוך ואז ביקשה להגיע אליו מהר, לא בריצה, החליקה והתעלפה. בפועל הודתה כי לא יכלה לשים ליבה לאופן הנפילה או נסיבותיה אולם הרגישה שהחליקה. למעשה מדבריה עלה כי למרות העדר הידיעה כאמור טרחה התובעת לברר את הפרטים, ולהתחקות עם בעלה אחר נסיבות התאונה לרבות קיום ביקור שני במקום לצילום "וחקירת" האירוע.

            לכן נשאלה לטיב ואיכות הצהרותיה בהקשר לתרחיש התאונה והשיבה (עמ' 29 ש' 23 לפר'):

            "ש. ..כשאדם מחליק אז הוא לא יודע למה הוא מחליק, במיוחד אם הוא מתעלף אחרי. את למעשה ותאשרי לי, את יודעת בדיוק את הגרסה שלך ממה שצחי סיפר לך בהמשך, אני צודק.

ת. אני חושבת שזה שילוב של דברים, שילוב של הרגשה פיזית שלי של ההסתכלות שלי במקום כשהייתי שם, של צחי ואנשים אחרים שראו אותי שהייתי שם, ושל הביקור השני שלי במקום. אני חושבת שזה יש את התחושה הפיזית של הגוף ויש את הצד השכלי שלא נכנס מיד ושבו אני מבררת לעצמי מה קרה לי."

מזווית תיאור זו הסבירה התובעת את הרציונל שלה לתרחיש האירוע מבלי שהפגינה בטחון מלא בכך ומבלי שהפרטים היו זכורים לה היטב למעט אותה תחושת החלקה. כך התקשתה לזכור בחקירתה אם ישבה או עמדה עובר לתאונה (הגם שהצהירה כי התרוממה לעבר בנה), איזה נעליים נעלה, הגם שזכרה כי לא הסירה אותם טרם דריכתה על המזרונים, האם המזרנים שהיו מונחים אחד ליד השני, החליקו או שמזרון שהיה מונח על רעהו החליק או שצורה ספוגית שהייתה מונחת על המזרונים החליקה בעודה דורכת עליה.

למעשה ניסתה לתאר את האירוע כשהיא בוחנת את צילומי המקום שצילמה בביקור שני לאחר התאונה ולנסות להסיק מהתמונות כשלים שהביאו לקרות התאונה. כמו למשל לאחר שהודתה כי בתארה החלקת מזרון על מזרון התכוונה גם לצורה ספוגית של רבע עיגול (שמופיעה בתמונה מס' 2). לאחר מכן חזרה בה גם מגרסה זו ואמרה (עמ' 31 ש' 27):

"אני לא יודעת אם הצורה הזאת הייתה ממוקמת בעת האירוע שם, אני הרגשתי שדרכתי על מזרון והמזרון נע, אני לא בטוחה שהצורה הזאת היא הצורה שאני דרכתי עליה".

ב"כ הנתבעות היקשה ושאל את התובעת מי מבני הזוג הטיב לדעת את נסיבות התאונה והיא חזרה והסבירה כי השילוב בין הידיעה לחוויה הפיזית הסובייקטיבית שלה יספקו את התמונה המלאה.          

7.         בעלה של התובעת העיד כי הגיע עם אשתו ובנו ללונה פארק, ומיד לאחר שימוש באחד מהמתקנים הראשונים אליו הגיעו ארעה התאונה.

גם הוא תיאר את המתקן כ"מן האנגר קטן", הכולל מזרונים פרוסים, כשהוא ואשתו עמדו באזור המוצל ובנם הלך לשחק. ואז (בעמ' 12 ש' 22):

"ת. הילד נמצא ממש במרחק של אפילו אני ואתה אולי עוד מטר או שניים משחק על איזה מזרון, אני חושב שהוא מעד, נפל על הטוסיק ואז שלי, יצאה אליו ואיך שהיא יצאה היא החליקה, בצורה כזאת שמזרון החליק מעל למזרון שאין להם כזה חיכוך.